לומר שאני יהודייה זו לשון המעטה. לפעמים אני מוצאת את עצמי הולכת ברחוב. "מה זה אומר להיות יהודייה?" לפני מספר ימים פגשתי שתי נשים ישראליות שדיברו עברית. הן כנראה עמדו מולי, מוכרת גלידה, וכשהצטרפתי לשיחה, הן נבהלו. האישה המבוגרת והכבדה יותר, עם עיניים כחולות כה צלולות, קטעה אותי: "את מדברת עברית?" כשהיא שאלה אותי בפורטוגזית, השפה הלוסופונית הנעלה והיפה של ברזיל, עניתי בעברית ש"כן, קן", ועל כך האישה השנייה, קצת יותר צעירה אך לא רזה כל כך, קטעה אותי במבט רציני וסקרני: "את יהודייה?" אני כן. תשובתי הותירה אותן קצת נבוכה. האם זה אפשרי? שתי נשים יהודיות אולי ברמה כזו שאינן מסוגלות להרים פטיש ולעבוד מול אישה יהודייה צעירה וחרוצה. בואו נתחיל. ראשית, הם התייחסו אליי בכבוד רב לאחר שגילו שאני בהחלט ישראלי - אני אומר ישראלי בגלל אמונתי, מכיוון שנולדתי בברזיל ממוצא יהודי בגלל אמי ואבי, אבל לא ישראלי. בשבילי, ישראלי הוא מישהו שנולד בשטח הפלסטיני של ישראל. זה פשוט כמו לכתוב שיר על פיסת נייר.
בהמשך, הם נבהלו מעט מכיוון שרבות מהמילים בהן השתמשתי כדי לענות - העברית המתורבתת שלהם הייתה ביידיש, שפה שלמדתי בחלקים מסוימים מסבי, והוא למד מאביו, יהודי מגטו ורשה שהצליח להימלט לפני שהרדיפות הפכו את חייהם לבלתי נסבלים באותה מדינה מוזרה שאני זוכר כפילין.
הם שאלו אותי אם אני ספרדי או יהודי. אני חושב שב"יהודי" הם התכוונו אם יש לי מוצא יהודי גרמני. ובכן, זה בסדר. זה יכול להיות אפילו יהודי רוסי, מכיוון שיש לי שיער בלונדיני ומראה מעט חום המסוגל לפתות כל אישה נוצרייה שאוהבת גבר יהודי גברי ונאה. עניתי שאני גרמני, והם נאנחו. הם היו ספרדים. שאלתי בצחוק אם הם קרובי משפחה של סילביו סנטוס, בעל טלוויזיה יהודי עשיר שמת לאחרונה (אני לא צריך לשיר קדיש בשבילו, נכון?). הם צחקו, וראיתי שמאחוריי עומד גבר יהודי מבוגר שהקשיב לכל השיחה, והוא נראה כמו האב או הסבא של הבנות האלה. הוא לא אמר דבר. הם שילמו על הגלידה שלהם, והזקן והאישה הצעירה הלכו משם. השמנה יותר הסתכלה עליי ואמרה, "תודה רבה". ועניתי, "רבה הכול". היא נדהמה. אולי בתודעה של יהודים גולים אחרים דברים כאלה עדיין קורים. האם יהודים שכחו שהם יכולים למצוא בנים אחרים של יעקב במקום אחר?
Nenhum comentário:
Postar um comentário